תנ"ך על הפרק - בראשית מז - תורה תמימה

תנ"ך על הפרק

בראשית מז

47 / 929
היום

הפרק

מפגש יעקב ופרעה, קניית יוסף את הארץ, שבועת יוסף ליעקב שלא יקברנו במצרים

וַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֮ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃וּמִקְצֵ֣ה אֶחָ֔יו לָקַ֖ח חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֑ים וַיַּצִּגֵ֖ם לִפְנֵ֥י פַרְעֹֽה׃וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ׃וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָרֶץ֮ בָּאנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ׃אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי׃וַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּֽעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה׃וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם׃וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה וַיֵּצֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י פַרְעֹֽה׃וַיּוֹשֵׁ֣ב יוֹסֵף֮ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָיו֒ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם אֲחֻזָּה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּמֵיטַ֥ב הָאָ֖רֶץ בְּאֶ֣רֶץ רַעְמְסֵ֑ס כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה פַרְעֹֽה׃וַיְכַלְכֵּ֤ל יוֹסֵף֙ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו לֶ֖חֶם לְפִ֥י הַטָּֽף׃וְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָרָעָֽב׃וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה׃וַיִּתֹּ֣ם הַכֶּ֗סֶף מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֮ וּמֵאֶ֣רֶץ כְּנַעַן֒ וַיָּבֹאוּ֩ כָל־מִצְרַ֨יִם אֶל־יוֹסֵ֤ף לֵאמֹר֙ הָֽבָה־לָּ֣נוּ לֶ֔חֶם וְלָ֥מָּה נָמ֖וּת נֶגְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אָפֵ֖ס כָּֽסֶף׃וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף׃וַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֮ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַחֲמֹרִ֑ים וַיְנַהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֙חֶם֙ בְּכָל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא׃וַתִּתֹּם֮ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ׃לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃וַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֙יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּֽי־מָכְר֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה׃וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ׃רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם׃וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה׃וְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּֽלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבָתֵּיכֶ֖ם וְלֶאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם׃וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה׃וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה׃וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ׃וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
לקח חמשה אנשים. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מאן נינהו אלו חמשת אנשים, אמר לו, אותם שהוכפלו בשמות [בברכת משה] אוהם דן, זבולון, גד, אשר ונפתלי, משום שחלושים שבכולם היו וצריכים חיזוק לכן כפל שמותם לברכה. [ואע"פ דגם יהודה הוכפל שם בשמו, אך אצלו הי' זה לכונה אחרת כפי שיתבאר שם], ואותם הביא יוסף לפני פרעה שאין נראים גבורים, מפני שאם ראה אותם גבורים יקבע אותם להיות ראשי מלחמה ולהטריחם. כך מתבאר בגמרא וברש"י, אבל במ"ר כאן איתא להיפך, דאותן שהוכפלו בשמות היו הגבורים ובירר אותן שלא הוכפלו בשמות, וכדי שלא לעשות מחלוקת בין הגמרא ומ"ר, י"ל דבין להגמרא בין להמדרש מורה הכפל על החיזוק, רק להגמרא כפל אותם כדי שיהיו גבורים מכאן ולהבא, ולהמדרש – להורות שעד כה הם חזקים. .
(ב"ק צ"ב א') במיטב הארץ הושב. תנא רבי חייא בשם רבי הושעיא, למה אוכלין חזרת בפסח, לומר לך, מה חזרת תחלתה מתוק וסופה מר בבתחלתו כשהוא רך הוא מתוק וסופו הוא הקלח שלו, הוא מר. כך עשו המצרים לאבותינו במצרים, בתחלה – במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ולבסוף – וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (פ' שמות) גובבבלי פסחים ל"ט א' הובא משל זה בלא סמך על הפסוקים, ופירש"י שהמצרים תחלתן רך, שבתחלה השתעבדו ישראל להם בשכר שהיו שוכרין אותם, עכ"ל, ולבד שיש להעיר על פי' זה מה מתיקות שייך בזה אם עבדו בשכר [ללשון הירושלמי מתוק ומר] גם לא משמע כלל מענין הפרשה דר"פ שמות שהיו משלמין להם שכר בעבודתם, אלא מתחלה ענו אותם בפרך, ועוד זאת, הנה מדרשת הירושלמי שלפנינו מבואר יפה הכונה דקאי על המאמר שאמר פרעה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, וזו היא באמת מדה רכה ומתוקה ועולה יפה הנמשל לחזרת שתחלתה מתוק, ודו"ק. –
ומה שפירש"י תחלתה רך וקשה שהקלח שלה מתקשה כעץ – מבואר שאינו מפרש רך וקשה מענין מתוק ומר אלא רך וקשה כמשמעו, אבל לפי דרשת הירושלמי הוי פירוש רך וקשה מענין מתיקות ומרירות, וכונת הלשון רך וקשה – בטעם. .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"ה) ושמתם שרי מקנה. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה – אמרה תורה (פ' תצא) לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, המארח תלמיד חכם ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה דואע"פ דקיי"ל תיכף לת"ח ברכה (ברכות מ' א') ופירש"י כשמארח ת"ח בתוך ביתו מיד באה ברכה לביתו, וא"כ הלא הוי ההתקרבות הזאת ג"כ לצורך עצמו, צ"ל דאיירי שאינו עושה כזאת לשם קבלת שכר רק מאהבת חכמים וכבוד התורה. [ברכות ס"ג ב'] שלשים ומאת שנה. תניא, היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ס"ג שנה הכך מבואר החשבון במ"ר פ' ס"ה ובסדר עולם רבה ריש פ"ב ובפירש"י ס"פ תולדות, יעו"ש. וי"ד עד דאתיליד יוסף – הרי ע"ז, וכתיב (פ' מקץ) ויוסף בן שלשים שנה. בעמדו לפני פרעה – הרי ק"ז, שבע דשבעא ותרתי דכפנא – הרי קט"ז, וכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה והא מאה ושיתסר הוויין, אלא מלמד די"ד שנץ דהוי בבית עבר לא חשיב להו וכונת הענין להוכיח שגדולה מצות תלמוד תורה ממצות כבוד אב, כי מבואר במדרשים, דלכן נענש יעקב שלא ראה את יוסף כ"ב שנה מפני שביטל מצות כבוד אב במשך השנים האלה מאז יצא מחרן, ואחרי שלפי החשבון נשתהא אז בדרכו ל"ו שנים ולא נענש רק בכ"ב, היינו טעמא, מפני שאותן הי"ד שנים למד תורה בבית מדרשו של שם ועבר. –
וע' ברמב"ן ועוד מפרשים טרחו להבין טעם תשובת יעקב אבינו שהשיב לפרעה על מה שלא נשאל, דהוא שאלו רק על מספר השנים ויעקב הוסיף להשיב לו על איכותם שהם מעט ורעים, והלא אין מן הנמוס כלל לעומד לפני המלך להיות נדרש ללא שאלוהו, יעו"ש.
ולי נראה ע"פ מ"ד ביומא ע"א א' על הפסוק במשלי ג', כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, פריך הגמרא על אריכות הלשון, וכי ישנם שנים של חיים ושנים של מיתה, ור"ל למה כתיב ושנות חיים אלא הו"ל לומר כי ארך ימים ושנים, ותרצו דזהו שנותיו של אדם המתהפכין עליו מטובה לרעה, ופירש"י שם ובשבת ק"ה ב' ביתר באור, דשני מיני אריכות ימים יש, הא' – שנים הרבה ממש, והב' – אף שהשנים מועטות אך מבלים אותן בנחת ובטוב, יעו"ש. ומבואר מזה דהלשון שנות חיים מורה על חיים טובים ומעונגים.
ולפי זה כששאל פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך ולא בקצור כמה ימי שנותיך, מבואר ששאלו שאלה אחת שהיא שתים, כמה מספר שנותיך, וגם איך איכותם, אם בלה אותן בטוב, והשיב לו מעין השאלות, ששנותיו היו גם מעט וגם רעים, ודו"ק. .
(מגילה ט"ז א') וילקט יוסף וגו'. אמר רב יהודה אמר שמואל, כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביאם מצרימה, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף, וכשעלו ישראל ממצרים העלום עמהם, שנאמר (פ' בא) וינצלו את מצרים זואע"פ דבפסוק זה כתיב רק שלקט את הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ולא מכל העולם, דרשו בגמרא מדכתיב בפ' מקץ וכל הארץ באו מצרימה ולמעלה מזה כתיב ויהי רעב בכל הארצות מבואר שמכל העולם באו לשם עם כסף לשבר אוכל. .
(פסחים קי"ט א') העביר אותו לערים. מאי נפקא מינה, כי היכי דלא ליקרו לאחיו גלותא חר"ל שלא יהיו קורים אותם גולים שבאו מארץ אחרת. ואע"פ שאותם הגולים הועברו רק מעיר לעיר אבל הכל באותה מדינה, משא"כ ישראל באו מארץ אחרת, צ"ל דשם גולים חד הוא, ומכיון דעכ"פ גולים הם שוב לא יקניטו בשם זה את ישראל. .
(חולין ס' ב') ואכלו את חקם. מכאן דחק לישנא דמזוני הוא טמדכתיב ואכלו, דעל סתם חק לא יונח הפעל אכילה. אלא עמידה או נתינה או שימה, כמו ויעמידה ליעקב לחק, וחק נתן למו, וישם אותה יוסף לחק, ולכן מפרש דחסר כאן המלה לחם וכמו דכתיב ואכלו את לחם חקם. ונ"מ בזה לפרש הפסוק דתהלים (פ"א) כי חק לישראל הוא, דדרשוהו על ר"ה, ושמזונותיו של אדם קצובין מר"ה, וכמו דכתיב כי לחם חק הוא, וכלשון הכתוב הטריפני לחם חקי. .
(ביצה ט"ז א') וישב ישראל. א"ר יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, וישב ישראל בארץ גושן, כתיב בתריה ויקרבו ימי ישראל למות יעיין מש"כ בבאור דרשה כזו לעיל ר"פ וישב וצרף לכאן. והנה במ"ר ר"פ ויחי ובפירש"י בא טעם על הא דפ' וימי סתומה, כלומר באין הפסק מפ' ויגש כנהוג בכל התורה. לפי שכשנפטר יעקב אבינו הותחל השעבוד ונסתמו עיניהם וכו', והנה לפי"ז קשה הלא הי' צריך להיות הסתום בין פ' ויחי לפ' שמות, ששם מת יעקב, ומה שייכא פרשת ויגש לזה, אך לפי הדרשה שלפנינו י"ל דצער הפטירה מתחלת מפסוק זה בהמשך לריש פרשת ויחי, כמבואר, ודו"ק. .
(סנהדרין ק"ו א') ונשאתני ממצרים. אמר קרנא, דברים בגו יאר"ל יש כאן דברים מסותרים בענין זה וצריך לשים לב להם. , יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחו"ל חיים למה הטריח את בניו – מפני שלא קיבל עליו צער מחילות יבר"ל אע"פ שלא הי' צריך לזכות א"י שהיא מכפרת כמש"כ (פ' האזינו) וכפר אדמתו עמו, מפני שצדיק גמור הי', בכ"ז לא רצה להקבר בחו"ל מפני שלא קיבל עליו צער גלגול מחילות שבאים לזה הצדיקים הקבורים בחו"ל, והיינו, שעצמותיהם מתגלגלים ע"י מחילות האדמה עד א"י וחיים שם.
ואמנם צ"ע דלפי טעם זה לבד הו"ל לצות לבניו שיקחו את עצמותיו לעת שיצאו ממצרים כמ"ש יוסף והעליתם את עצמותי, וצ"ל דעוד טעמים היו לו ליעקב שלא רצה להקבר במצרים וכמש"כ רש"י שחשש שלא יעשוהו אלוה, וכעין מ"ש בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ב אנשי כות עשו רגלי' דיעקב על שם שאמר לו לבן נחשתי ויברכני ה' בגללך, ולכן חשש שאח"כ לא יניחו לקחת את גופו ועצמותיו, וכמו שהי' באמת ביוסף שלא הניחו למשה לקחת עצמותיו והי' טרח הרבה בזה, כמבואר בירושלמי סוטה פ"א ה"ז יעו"ש. .
(כתובות קי"א א') ונשאתני ממצרים. טול עמי מעפר מצרים יגפשוט דמדייק יתור המלה ממצרים שאינה דרושה לענין. , [מכאן אמרו, המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו] ידטעם הדבר מפני שאפשר שהתבוסס והתגלגל לשם רקב או דם או ליחה מהמת, ולכן נוטל את העפר התחוח שתחתיו ועוד בעומק ג' אצבעות מקרקע בתולה שתחתיו והוא שיעור תפוסה ואח"כ מותר לעשות שם טהרות ואינו חושש שמא עוד מת קבור שם. ואע"פ דבעלמא קיי"ל מת מצוה קונה מקומו, מכל מקום לא חיישינן שזה הי' מת מצוה, משום דע"פ רוב מת מצוה קלא אית לי'. ומ"ש הלשון מושכב כדרכו בא לאפוקי אם מצאו יושב או ראשו בין ברכיו, שכן קוברין העובדי כוכבים מתיהם ולכן מותר לפנותו בכל ענין.
ומה שהוספנו במוסגר, הוא ע"פ גירסת הערוך, והלשון מכאן אמרו יהי' פירושו מכאן סמכו, דאין דרשה זו אלא אסמכתא, שהרי לא נמצא כלל בכתוב שיעקב נקבר תחלה במצרים, כמש"כ התוי"ט בשם הרמב"ם במשנה כאן. .
(נזיר ס"ה א') וישתחו ישראל. א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר, וישתחו ישראל – היינו דאמרי אינשי, תעלא בעידניה – סגיד לי' טוקרי ליוסף תעלא לגבי יעקב, ובעידני' פירושו בשעה שמצלחת לו. והנה מבואר מכאן דס"ל דהפי' וישתחו ישראל שהשתחוה ליוסף, אבל בתנחומא ופסיקתא זוטרתא איתא שני פירושים למי השתחוה, אם לשכינה או ליוסף, ועיין מש"כ לעיל ר"פ וישב בפסוק והנה השמש והירח ראי' למ"ד שהשתחוה ליוסף. .
(מגילה ט"ז ב')

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך